מאמרים אימגו
מומלץ: סדנת אתרים
סדנה של יום אחד בלבד -
והאתר שלך באויר! + מתנות!
www.practinet.co.il


מאמר מגזין

למה התכוון המשורר?

נורית גוברין, 06/01/2009
המשורר מאת פיקאסו

המשורר מאת פיקאסו

השאלה: לְמה התכוון המשורר, נהפכה זה מכבר, לשאלת גנאי, המעידה על השואל שאינו בקי בתיאוריות המודרניות של "מדע הספרות". שהרי החוקר תמיד יודע טוב מאוד לְמה התכוון המשורר; שהרי החוקר יודע תמיד טוב יותר מן המשורר לְמה התכוון; שהרי המשורר אינו יודע לְמה התכוון. זאת, כיוון שהיצירה חזקה מיוצרה, ומוליכה אותו ואין הוא שולט בה. שהרי מי ששואל ברצינות שאלה זו, על כוונותיו של המשורר, מעיד על עצמו שהוא תמים, ובוּר וחי בעבר. זאת במסגרת התיאוריה ש"צריך לסלק את היוצר מיצירתו" וצריך לבחון את היצירה לגופה, מבלי לשאול שאלה זו, בלי התייחסות לביוגרפיה של הכותב, להקשריה ההיסטוריים והחברתיים ולְמה שיש ליוצר להגיד עליה.

דורות של תלמידים "הורעלו" בפסילת השאלה על הסף, וחונכו להזדעזע מעצם האפשרות לשאול את הסופר "לְמה התכוון" ולהקשיב ברצינות לתשובתו. דורות של תלמידים "חונכו" להאמין, שדבריו של הסופר פחותים בחשיבותם מדבריו של החוקר, או של המורה שלהם. הלגיטימיות של השאלה וחשיבותה של התשובה טרם חדרו ללבבות, על אף כל השינויים שעבר מחקר הספרות בשנים האחרונות. מחקר הספרות בהקשריה, לרבות הכרה בחשיבותה של הביוגרפיה של היוצר להבנת יצירתו, והקשריה ההיסטוריים והחברתיים, שהם היום דרך-המלך במחקר, טרם התגבר על מחלת הילדות של פסילת שאלה זו, ודומה שהגיעה השעה להכשירה לבוא ברבים ולהקשיב לתשובה. גם היום, כשפגישות עם יוצר, נערכות דרך קבע בבתי הספר ובאוניברסיטאות, ורבים נוהרים לשמוע את דברו, עדיין נשארת עדותו על יצירתו מחוץ לשיעור בספרות בתיכון, ומחוץ לכותלי המחקר "הרציני". וכך נוצר פרדוכס ה"זועק לשמים": לשם מה להזמין סופר לדבר על יצירתו, אם אין מתכוונים להיעזר בפרשנותו העצמית, כשבאים "לנתח" את יצירתו?!

זאת ועוד. השאלה: "לְמה התכוון המשורר?" חרגה זה מכבר מתחום הספרות, מחקר הספרות והוראתה. היא חרגה זה מכבר מאותו לגלוג קבוע וכמעט "אוטומאטי" על "המורָה לספרות", ו"ביקורת נוקבת" על לימוד הספרות והוראתה, המשניאים את הספרות על הלומדים וגורמים להם נזק. היא חרגה זה מכבר מתחום "הזיכרונות" האמיתיים או בדרך כלל המוּמצאים, של התלמידים לשעבר. היא נהפכה זה מכבר לשאלה כוללנית, שהשואל אותה מעיד על עצמו שהוא אנכרוניסט, עבש ומעופש, ושמשמעותה מגוחכת ואבסורדית. זוהי דוגמה לשאלה שאינה לגיטימית, שאין אפשרות לענות עליה, או להיפך, לשאלה, שהתשובה עליה ברורה מעצמה.

עמדה זו, של פסילה טוטאלית מלכתחילה בדבר יכולתו של היוצר להסביר את כוונותיו ביצירתו, מגוחכת באותה מידה, שמגוחכת היא הגישה הקיצונית ההפוכה: הסתייעות בלעדית בעדותו של היוצר על כוונותיו ביצירתו, תוך הזנחת כל הכלים האחרים. הבאת עדותו של היוצר על יצירתו, כפרשנות היחידה שלה, אבסורדית לא פחות, מן ההנחה שאסור אפילו לשאול שאלה כזו. שהרי, כידוע, הכוונות לחוד, והתוצאות לחוד. ולא עוד אלא "שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות". לא פעם, היוצר מתכוון, אבל אינו מצליח להגשים את כוונותיו. היצירה חומקת בעדן ואינה מממשת אותן. לא פעם, הצהרתו, היא כיסוי, העלמה והיתול בשואל, כדי שלא לגלות ברבים מה שלדעתו, צריך להִתגלות בקריאת היצירה עצמה. לא פעם אין הוא רוצה שהראיון ישמש תחליף לקריאה. ויש עוד מכשולים בגישה זו.

כמובן, לא כל היוצרים דומים. לא בספרות ולא באמנויות אחרות. יש סופרים המודעים היטב למלאכתם וגם מסוגלים לנסח את כוונותיהם ניסוחים קולעים ומדויקים. יש סופרים, המצהירים על כך שהם נשלטים על ידי "המוזה" וכתיבתם זורמת מעצמה, ולא תמיד הם מסוגלים לתת לעצמם דין וחשבון מושכל ומנוסח על מלאכת היצירה שלהם. ולא פעם הם יכולים אבל אינם רוצים. לפעמים, הם מודים, שהתכוונו לדבר אחד, והופ, "מעשׂה שָׂטָן, יצא מה שיצא". עדותו זו של ביאליק במכתבו אל שמואל ליב גורדון, עורך העיתון לילדים 'עולם קטן' במכתבו אליו משנת תרס"ב/1902, היא אחת מאותן דוגמאות "קלאסיות" המבטאות, לכאורה, את הפער בין כוונת המשורר לתוצאה. לפי עדותו של ביאליק: "את הפואמה מתי מדבר, החילותי לכתֹב בשביל ה'עולם קטן', ומעשה שטן .... יצא מה שיצא". ('אגרות ביאליק', כרך א', עמ' קנג, מכתב עו). עדות זו נזכרת בספרים ובמחקרים רבים, ביניהם בספריהם של פ. לחובר ואבנר הולצמן על ביאליק. הנימוק הלא-מנומק "מעשה שטן", יש בו ניסוח על דרך ההומור, כדי לפייס את העורך המאוכזב, ולמעשה, מטרתו להסוות את גילוי כוונותיו של המשורר ברבים, ולהעמיד פנים, כאילו אינו שולט כביכול ביצירתו. זיוה שמיר, מתארת את "גלגולה" של פואמה זו, כ"תאונה ספרותית, ולא כמעשה יצירה מחושב ומכולכל, בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'" ('שירים ופזמונות גם לילדים. לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, תשמ"ז/1987, עמ' 71). "השטן" מופיע לא פעם ביצירתו של ביאליק בתפקידים שונים ומנוגדים, בין הנורא מכל: "נקמה כזו [ - - - ] עוד לא ברא השטן" ב"על השחיטה", לבין "בכור שטן" שהוא מעין כינוי חיבה הלצי לקונדס בשיר לילדים "קטינא".

לכאורה, הגיבור הספרותי גבר על יוצרו, ובחר לו חיים עצמאיים, והעלילה הובילה את הסופר בדרך שהיא חפצה בה ולא בדרך שעלתה במחשבתו של יוצרה תחילה. אבל, למעשה, היוצר, תוך כדי כתיבה, גילה את הפוטנציאל הרב הגנוז בנושא שתיכנן לכתוב במתכונת מצומצמת, תוך כדי כתיבה העצים אותו וכשנדרש לתת דין וחשבון על כוונותיו, עשה הכול כדי להעלימן.

ידועות לא מעט דוגמאות, שבהן הסופר, בתשובה לשאלות מראיינו, במיוחד אם הוא חש שלפניו מראיין שאינו ראוי, שאינו בקי ביצירתו, שלא קרא ולא שנה די הצורך, שאינו מסוגל לרדת לסוף כוונותיו, מתעתע במראיין ומשתעשע עמו. הוא "מוֹכר" לו תובנות מסוגים שונים, שלא פעם הן רחוקות מיצירתו ומהשתמעויותיה, ובלבד שלא לגלות את צפונות לבו בפני מי שאינו חש בנוח עמו. אבל גם כשהמראיין ראוי, ובקי ויודע, יש סופרים, שלא נוח להם מאוד עם שאלות אישיות מכל הסוגים, כיוון שהם חשים, שהסקרנות האישית מוליכה מיצירתם החוצה. במקרה זה, הם הודפים את כל השאלות האישיות, מתכחשים לחמרים האוטוביוגרפיים שביצירתם, שוללים את עצם האפשרות לנסח את כוונותיהם, ושולחים את המראיין ואת הקוראים לחזור ולעיין ביצירתם.

הסופרים המתעתעים בקהל הקוראים, ומשחקים עימהם במחבואים ביצירתם, ימשיכו בהתחפשות מיתממת זו גם כשהם נלחצים אל הקיר ונשאלים: למה התכוונת? במקרה זה הניסוח הישיר יהיה הפוך או מנוגד לכוונה המקורית, ולא יעלה בקנה אחד עם המשמעות העולה מן היצירה עצמה. או, מה ששכיח יותר: "גם וגם". "לדבר הזה התכוונתי" אבל גם להיפוכו. כך, נהגו, בין השאר, עגנון, שופמן, ס. יזהר ביצירתם ובראיונות שהעניקו, אם למנות שלושה בלבד.

לכן, כמו בכל הדרכים של מחקר הספרות, ולא רק בתחום זה, הכלל הוא: "מזה וגם מזה אל תַּנח ידך". גישה אקלקטית: גם זה וגם זה. הכול לפי היוצר, היצירה והחוקר. הכול במינון מתאים. בשום מקרה אין לפסול על הסף את השאלה: "למה התכוון המשורר?". יש להחזיר אותה לסדר היום של הלומדים, המלמדים והחוקרים. יש להאזין תמיד ברב-קשב, להצהרות היוצר על כוונותיו ולהתחשב בהן. כל זה בתנאי, שאין הן המפתח היחיד ליצירתו. יש להסתייע בהצהרת הכוונות של היוצר, כשם שמסתייעים בכל מקור אחר. יש להשתמש בה בזהירות ובשׂוּם שֵׂכל. אזהרה שכוחה יפה תמיד. כל בלעדיות וקיצוניות גם בתחום מחקר הספרות, מחטיאה את מטרתה.

הכלל העתיק לפיו "אין נַחְתּוֹם מֵעִיד עַל עִסָתוֹ", שמשמעותו, ש"אין אדם יכול לשמש עֵד או מְחַוה-דעה על טיב סחורתו או מעשהו שלו" (מילון אבן-שושן), אין כוחו יפה לכאן. לא רק שבמקור נאמר לגנאי בלבד: "עלובה היא העִסָּה שנחתומהּ מֵעיד עליה שהיא רעה", אלא בעיקר משום שאין המדובר בשיפוט אלא בהסבר. ולכן, תמיד יש להקשיב לקולו של היוצר.

[פורסם לראשונה תחת הכותרת: "המשורר התכוון, התכוון מאוד" ב'שבת. מקור ראשון', בעריכת אלחנן ניר, ט"ו בכסלו תשס"ט (12.12.2008), עמ' 4].

לעניות דעתי מספר 666 {2009-01-07 09:02:36} בתגובה לemago
1
מבקר שירה אינו חייב לדעת כל דבר שקשור לשיר וכל אסוציאציה שבו .
וגם אם הוא יודע הוא אינו חייב לציין זאת בקטלוג של אסוציאציות
שמופיעות בשיר
זה מוסיף כמובן אבל כלל לא חיוני או אפילו רלבנטי.
מה שרלבנטי מבחינת המבקר והקורא הם ההתרשמויות והרעיונות שאותן קלט
המבקר מהשיר ואלו אגב אינן חייבות להיות כלל כאלו שעליהן חשב המשורר.
גם מה שחשב המשורר כאשר כתב את השיר ועל מה ולמי התייחס זה לא באמת
חשוב כי לעיתים קרובות המשורר בעצמו אינו יודע למה ולמי התכוון ואם
מדברים לעיתים עם משוררים של שירים ידועים תמצאי שהפרשנות שלהם עצמם
לשירים שכתבו היא בנאלית ומביכה וגם מטופשת פשוטו כמשמעו בהשוואה
לפרשנויות שכתבו עליהם אחרים.
המשורר והיוצר עצמו אינם בהכרך המדריכים הטובים ביותר לפרשנות של
יצירותיהם.
רק לכל היותר לפרשנות אחת ולא בהכרך המבריקה ביותר.
וכדאי להזכיר בעניין את תשובתו של הסופר רוברט הינליין לחובב ששאל אותו
מה הייתה המשמעות של קטע ספציפי בספר "גר בארץ נוכריה ".
הינליין ענה שהמשמעות הייתה " שהוא רצה להרוויח עוד קצת כסף עם עוד כמה
מילים ".
הומור זה נכוןאבל את תשמעי תשובות בנאליות מאין אלו מהרבה יוצרים אחרים
במלוא הרצינות אני מבטיח לך.
כל הסיכויים הם שיוצרי התנ"ך היו מופתעים משפע הפרשנויות שנוצרו
ליצירותיהם בידי חז"ל ואחרים.אני משוכנע שהם מעולם לא חשבו, לא העלו
בדעתם את כל הפרשנויות שיש על המקרא ב"זוהר"למשל.
וכנ"ל שיקספיר. אין לי ספק שאםה וא היה נוסדע בזמן וקורא את כל הררי
הפרשנויותה מלומדות שנכתבו על יצירותיו הוא היה שואל את עצמו ביאוש איך
הוא לא חשב על כל זה?
אבל אלו הם שפע הפרשנויות האלו שנותנים ליצירות האלו את המשמעויות
האמיתיות שלהם בעינינו כיום.
אז יש בהחלט עניין לנסות לברר מה התכוון המשורר אבל זה לא בעל חשיבות
עליונה מה שחשוב הוא מה שהמבקר קולט מהיצירה. ולעיתים הוא יבין אותה
הרבה יותר טוב, או יותר נכון הרבה יותר מעניין, ממה שיוצרה יבין אותה.
ואני שולח אותך בעניין הזה לספרו של גבריאל מוקד "שבחי גבריאל עמזה "
שבו הוא נותן ניתוח פרשני רדיקלי של סיפוריו של ש"י עגנון "עד
עולם "ו"עידו ועינם" שהיה רחוק עד כמה שרק אפשר מכוונותיו האמיתיות
הבנאליות למדי של עגנון ליצור אליגוריה אבל לעניות דעתי אינו נופל כלל
ואולי אף עולה על הסיפורים המקוריים.
זה שעגנון כלל לא חשב ,אפילו לא העלה על דעתו את כל מה שמוקד הסיק
מהיצירה אינו ממין הענין.
בעניין הזה אני מושפע מגישתו של חוקר היהדות גרשום שלום שראה ביהדות
כמורכבת משורה של פרשנויות על כמה טקסטים מכוננים ,התנ"ך וספר יצירה
שנחשבים פחות או יותר לדבר האל וכל השאר הם פירושים. ו
לדעתו הפירושים היו חשובים לעין ערוך מהמקורות שמאצילים משמעות אבל אין
להם שום משמעות בפני עצמם או יותר נכון יש להם אינסוף של פרשנויות
ומשמעויות שנותנים להם הטקסטים הפרשניים שלהם וכל תקופה נותנת להם
משמעות משלה.
ובקצרה מה שהמשורר התכוון וחשב כאשר כתב את השיר הוא לעיתים חסר
משמעות וחשיבות. חשוב רק מה שהמבקר הטוב קולט מבין ומסיק ממנו ומעביר
לקוראים.



הגב להודעה זו
למה התכוונה המשוררת? ד. בציר {2009-01-07 12:57:30} בתגובה לemago
2
השאלה שנהגו לשאול מבקרי הספרות ´למה התכוון המשורר?´ ובעקבותיהם שאלנו
אנו, בדרך כלל מתוך זלזול וזילות בדברי המורים לספרות, ראוי שבימינו
נשאל אותה שאלה בשינוי מתחייב: ´למה התכוון/התכוונה המשורר/ת?´ שהרי
מה שלא היה לפני דור או שניים, התברכנו בימינו במספר ניכר של משוררות
וסופרות מחוננות. באנתולוגיה של אדיר כהן ´סופרים עבריים בני זמננו´,
מלפני כארבעים שנים, מצאנו רשימת יוצרים: בפרוזה - 22 סופרים וסופרת
אחת בלבד ובשירה - 38 משוררים ושתי משוררות בלבד. מצב זה השתנה ללא הכר
בימינו, ללמדך, שהחברה הישראלית יצאה מקיפאונה ובנות ישראל ממלאות
בכתיבתן שירה כים ובאות חשבון בפרוזה חדה כתער.

מתעוררת השאלה המתבקשת: האם המשורר ו/או הסופר הוא רובוט מתוכנת
בשליחות תשע אלילות מוזה בנות זאוס, ובעצם הוא חדל אישים שאינו מודע
כלל לטקסטים היוצאים מקולמוסו (ובימינו מן המקלדת שלו)?
בסופו של דבר, טוב שיש מבקרים, שחלקם הם יוצרים מתוסכלים, המסוגלים
בכישרון רב למצוא יש מאין. וממש בימים אלה: כל עוד תישאל השאלה למה
התכוונו המשוררים - התותחים ירעימו והמו"לים יגרפו מעות צדקה מיוצרים
דלפונים.

הגב להודעה זו
האם היוצרים אינם מביני ספרות מנחם מ´ פאלק {2009-01-07 17:24:00} בתגובה לד. בציר, ( 2 )
4
ראשית אני רוצה לומר לגב´ ד´ בציר שלא כל מאמר צריך להפוך לשדה קרב
פמיניסטי. אין לי ספק שנורית גוברית התכוונה במאמרה גם ליוצרים וגם
ליוצרות, ודבריה חשובים באותה מידה לשניהם.

ובאשר לתגובתו של 666, מוזרה היא בעיני. האם היוצר אינו בן אדם, אינו
יכול לתת פרשנות לשירו? האם פרשנותו נופלת מזו של מבקר? להיפך. חלק לא
מבוטל מהיוצרים חיים וסועדים את ליבם שעות רבות משעות היום והלילה במעשה
הספרות, בכתיבה, בקריאה, בעריכה, במחקר, ודברים אלו נותנים לו כלים לפרש
את יצירתו כמו גם יצירות אחרות. הדבר היחיד שיכול להפריע ליוצר בפרשנותו
את יצירתו הוא קרבתו לכתוב ואולי הכללת פרטים ביוגרפים אישיים שאינו
רוצה לחשוף.

אסכים אם 666 שיש מקרים בהם פרשנות היוצר ליצירות אינה טובה או מושכלת
מספיק, אם כי דבר זה נכון גם לגבי המבקר, וגם לגבי קורא זה או אחר.
ההתפלגות של ההבנה, הפרשנות ואף ההנאה מהיצירה איננה בהכרח שונה בין
היוצר למבקר, ולקורא הפשוט.

לדעתי הדבר הקובע הרבה יותר ממקצוע או עיסוק המבקר/המפרש הוא העיגון של
דברי פרשנותו בטקסט הכתוב.
הגב להודעה זו
שאלה קשה ליזי ל. {2009-01-07 17:00:46} בתגובה לemago
3
אותי לימדו שצריך להתעלם מהשאלה הזו. לא משנה למה התכוון המשורר, משנה
מה הכתוב עושה לך.
הגב להודעה זו
Re: למה התכוון המשורר? מאת: נורית גוברין דליה וירצברג-רופא {2009-01-08 16:42:03} בתגובה לemago
5
בחוג לתורת הספרות שבו למדתי לפני שנות דור אכן שררה מגמה הרואה בטקסט כשלעצמו את חזות
הכול. הרקע הביוגרפי ופרשנות המחבר נתפסו כרכילות זולה. תמיד נראה בעיניי הדבר כהחמצה של נתח
ידע חשוב ומאיר עיניים. אני שמחה שנורית גוברין, כחוקרת ספרות מהבכירים שקמו לנו, מתקנת את
המעוות ומעמידה את הדברים על דיוקם.

[%sig%]
הגב להודעה זו
כתבה נפלאה שושנה ויג {2009-01-08 20:46:36} בתגובה לדליה וירצברג-רופא, ( 5 )
6
לנורית, אהבתי את הניסוח שלך על הניסיון להשיב את מעמדה של הספרות
למרכז התודעה הציבורי. על חיפוש שביל הזהב לפרשנות. נכונה העמדה שלך
באשר להעדרות התשוקה בהתייחסות לספרות. באמת, העדר מקומו של היוצר
בהתייחסות ליצירתו הופך את המחקר למנותק מן החוויה. האמנות לא יכולה
להתעלם מרגע ההולדת.
חסרה גם חוויית המפגש עם המשוררים של ימינו. בהרבה מקרים אלה חבורות
שנוהים אליהם מי שמעניין בשירה, יש בדלנות של שני הצדדים, כתיבת שירה
וקריאת שירה אינה חלק מתרבות המרכז אלא מתת התרבות שלנו. יש אמנם פריחה
תרבותית בתל אביב של שירה ויש המון ניסיונות להפוך את המפגש לחווייתי
למשל שיר על הדרך. אולם איני רואה מפנה דרמטי ביחס של החברה לנושאי
השליחות, למשוררים. גם האקדמיה וגם המורים הנושאים במקל הזה של הקשר לא
מטיבים להגשים את הקשר הזה.
מה גם שנוצרו בשנים האחרונות חוקרים שמתמחים בכתיבת "מחקרים קטנים על
משוררים" והם בעצמם משוררים. המחקר האקדמי נכבש על ידי האינטרנט לדעתי
בתחום הספרותי, וצריך למנף זאת ולהעלות את הדרישות גם מן הכותבים וגם
להזמין אותם לכנסים באוניברסיטאות.
אסור שמגדל השן של האקדמיה ישאר חלוט כמו כוס תה מהבילה.
תודה שהבאת.

שושנה ויג
הגב להודעה זו
שאלה :) דליה {2009-01-08 23:36:38} בתגובה לשושנה ויג, ( 6 )
7
שושנה, כתבת:
"אסור שמגדל השן של האקדמיה ישאר חלוט כמו כוס תה מהבילה".

למה התכוון המשורר? :)

הרי כוס תה מהבילה בליל חורף קר היא עניין משיב נפש ממש.

אולי מוטב:

"אסור שמגדל השן של האקדמיה יישאר חנוט כמו גופה פרעונית צפודה".
הגב להודעה זו
למה התכוון הקורא מר קג´טי נגהי {2009-01-09 00:45:03} בתגובה לemago
8
למדתי ספרות וגם אני הייתי בתוך "מערבולת" של פורמליזם. נכון שבשלב מסוים הבנתי שלא ניתן לנתק
יצירה מהקונטקסט ההיסטורי ומילטון שכתב בתקופה המטא-פיסית כתב אחרת ממשורר רומנטי. אבל אז
הבנתי 2 כמה דברים:

1) זה מסוכן מאד לזרום עם אסוציציות חופשיות בלי לדבוק בטקסט שהוא בסופו של יום חומר הגלם של
המבקר של הקורא
2) מצד שני חשוב להבין קונטקסט היסטורי רעיוני של התקופה בה נולדה היצירה, אולם בכדי לעשות זאת
טוב יש להביא איתך מטען אינטלקטואלי ואינטר-דיספלינטרי גדול. כי לא חכמה לצאת מהשורות
הפורמליות של השיר, את זה כל ילד שלמד לקרוא יכול לעשות. צריך לדעת איך לעשות את זה ולכן לזכור
שלא כל פירוש מתקבל ולא כל חוט מחשבה הוא תקף
הגב להודעה זו
Re: למה התכוון המשורר? מאת: נורית גוברין מיכה {2009-01-09 13:20:40} בתגובה לemago
9
אני כל כך מזדהה עם הנאמר במאמר. זה מזכיר לי את שיעורי הספרות בבית הספר. סיוט שעד היום אני
מנסה לשכוח אותו והוא רודף אחרי כל פעם שאני מתיישב לקרוא משהו.
הגב להודעה זו
Re: למה התכוון המשורר? מאת: נורית גוברין דניאל {2009-01-11 00:28:55} בתגובה למיכה, ( 9 )
11
תפסיקו לרדת על התיכון. יש שם גם מורים נפלאים. מניסיון שלי, אלו שמבקרים את התיכון שוכחים לבקר
את עצמם. התלמיד הישראלי הוא לא תלמיד קל ובהרבה מקרים, המורה מתמודד לא רק עם תלמידים
קשים אלא גם עם הורים שחושבים שהם יודעים הכל ועם תוכניות לימוד אנרכוניסטיות שהקשר בין
הכותבים שלהם לצרכי השעה הוא מקרי לחלוטין.
הגב להודעה זו
יוצרים וביקורת גיורא לשם {2009-01-10 16:32:38} בתגובה לemago
10
מעניין לציין כי במקרים לא מעטים, יוצר גדול הוא גם מבקר ומסאי גדול.
דוגמאות אחדות: ברדיצ´בסקי, ברנר, ביאליק, פיכמן, זך; בספרות האנגלית-
אמריקנית: פאונד, אליוט, אודן -- וכל אלה על קצה המזלג.
הגב להודעה זו
אתר + עיצוב + קידום
באויר תוך יום אחד בלבד!
יש עניין?
www.practinet.co.il